Search

מה בנפש מאפשר לאדם להיות כעסן, אלים ורך ואוהב בו זמנית?



הסיטואציה החברתית משתנה ולכאורה נדמה בטעות כי מחאה אכזרית ואלימה יכולה להפוך לגיטימית. הפרעות ברחובות מעלות בי תחושות רבות, בעיקר של צער, עצב, פחד, אכזבה ואפילו הפתעה.


הרבה סתירות בלתי מוסברות, איך יכול להיות שבן אדם יכול להיות פורע, מצית ביום ואבא רך ואוהב בלילה?


והשאלה היותר מטלטלת, האם בנסיבות מסויימות זה יכול להיות כל אחד? האם זה מאפיין גם את השכן שלי? את בן המשפחה שלי? האם גם אני יכולה להתנהג כך בנסיבות מסוימות?


אפשר להמשיך ולהתבונן החוצה, לכעוס, לבקר, לשפוט ובעיקר לייעץ לכולם מה לעשות. מנגד, אפשר ונכון להתחיל להתבונן פנימה, לבחון בכנות ובאומץ את החלקים הפחות יפים שלי ושלך. לבחון את החלקים שיכולים לעלות מהמחשכים ולבוא לידי ביטוי מבלי שאנחנו מבינים זאת. אם נשכיל להכיר ולהכיל את כל החלקים שבנו, נצליח לנהל את עצמנו ולבחור בחירה מודעת, כיצד לפעול.


אני מאמינה שאנשים טובים מיסודם, כולנו נבראנו בצלם אלוהים.

הנפש שלנו אינה עשויה מקשה אחת. לכל חלק רצונות וצרכים משלו, ראיית עולם משלו וסגנון פעולה משלו. את חלקם אנו בוחרים להדגיש ואת חלקם אנחנו מסתירים במחבואים. האדם מקפל בתוכו סתירות מובנות והוא חי איתם יום יום ומתמודד. ולא, זה לא פיצול אישיות. זו האנושיות שבנו. האתגר האמיתי הוא להתנהל במרחב הפנימי הזה מתוך מודעות ובחירה.


זו האחריות האישית שלנו להכיר את כל החלקים שבנו, בנו כחברה ובנו כאנשים. להכיר גם את החלקים המושתקים והמודחקים. התפתחות ואחריות לזהות צמתים וחסמים פנימיים, לקחת עליהם אחריות, לבחור נכון ומודע ולהתקדם הלאה.


איך עושים את זה?

בעזרת דיאלוג פנימי, שיח עמוק ומאפשר עם כל החלקים הפנימיים שבנו (גם הפחות יפים). שיח הבוחן את עצמנו, תודעתנו והיווצרותה, שיח הבוחן את הצרכים, המאוויים והתחושות המתלוות אליהם.


בשלה העת לדיאלוג פנימי



4 views0 comments

Recent Posts

See All